נייאזוב נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975. המחלוקת היא לגבי הנזק בלבד.

התובע, יליד 13/2/1985, כיום כבן 28, נפגע בתאונת דרכים שארעה ב-20/9/10. כתוצאה מהתאונה נחבל בעיקר בידו השמאלית, ובין השאר נגרם שבר בקמיצה וחדר גוף זר לזרת. ב-10/1/11 עבר התובע ניתוח להוצאת הגוף הזר.

התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה". התובע שהה באי-כושר עד 20/12/10 ובהמשך קבעה ועדה רפואית של המל"ל כי נותרה לו נכות של 10% לפי סעיף 75(ב)(1) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 (התקנות) בשל "צלקות מכערות". לא הופעלה תקנה 15.

המחלוקת היא, כאמור, על הנזק, ולהלן נבחן ונדון במחלוקות שבתיק.

הפסדי השתכרות לעבר

לפני התאונה עבד התובע כנהג משאית. שכרו עמד על סך משוערך של 4,636 ₪. התובע היה בתקופת אי כושר בת שלושה חודשים בה לא עבד והוא זכאי להחזר שכר מלא בסך 13,908 ש"ח.

בתום תקופת הכושר לא שב התובע לעבודתו כנהג. לטענתו שב לעבודה רק במאי 2011 והוא מבקש הפסדי שכר מלאים עד למועד זה. בפועל, מן התצהירים והעדויות עלה כי התובע שב לעבודה כבר בפברואר 2011 והחל לעבוד כרתך. בדיון העיד כי עבד כ"מתמחה" וביקש לרכוש מקצוע [עמ' 6, 7]. עוד עלה כי הוא החל לעבוד במאי דווקא משום שהתחתן ועבר דירה מאזור המרכז למצפה רמון. לאחר מעבר הדירה מצא עבודה במצפה רמון והחל לעבוד בה.

עולה אפוא כי התובע יכול היה לשוב לעבודה בתום תקופת אי-הכושר. עם זאת, הואיל ואיבד את עבודתו סביר כי התקשה למצוא מייד מקום עבודה חלופי. לפיכך יש מקום לפיצוי של כחודש מעבר לתקופת אי-הכושר, עד תחילת פברואר 2011 (חודש ועשרה ימים) – סה"כ 6,166 ₪.

סך הפסדי העבר 20,074 ₪, ובתוספת ריבית חצי תקופה – 20,884 ₪.

פגיעה בכושר ההשתכרות

עיקר המחלוקת שבין הצדדים היא בשאלה האם לצלקות יש השפעה תפקודית על התובע. היום עובד התובע כרתך ולטענתו הצלקות מכאיבות ומציקות, בעיקר בחום ובהזעה, דבר שמגביל את עיסוקו כרתך. התובע טוען כי הוא חש מדי פעם זרמים באצבעות הפגועות, דבר המקשה עליו לתפקד עם היד. הנתבעת טוענת כי מדובר בצלקות אסטטיות מינוריות ביותר שאין להן כל השפעה תפקודית ומדגישה כי התובע בחר ללמוד את מקצוע הרתכות אחרי התאונה וכי שכרו כיום גבוה משמעותית משכרו ערב התאונה.

בחינת הראיות מעוררת ספק רב ביותר בנוגע להשפעתן התפקודית של הצלקות. הוועדה הרפואית קבעה כי מדובר ב"צלקות מכערות" בלבד, ובחינתן בדיון גילתה צלקות מינוריות למדי – צלקת באורך כסנטימטר וחצי בזרת שמאל, צלקת נוספת קטנה בגליל העליון של האמה וצלקת אליפטית באורך כשניים וחצי סנטימטר וברוחב סנטימטר וחצי במרפק. זאת ועוד, מאז התאונה רכש התובע מקצוע – רתך. התובע הוא שבחר במקצוע זה, לא הוכח כי קיימת מגבלה כלשהי בעיסוקו ושכרו במקצוע זה עמד על כ-8,000 ₪ – גבוהה בהרבה משכרו לפני התאונה.

מדובר אפוא בצלקות שאין להן השפעה תפקודית ממשית, הן לא מנעו מהתובע לרכוש מקצוע חדש, הן אינן מונעות ממנו לעבוד במקצוע זה או להשביח את שכרו, ונוכח גודלן ומיקומן אין בהן גם כדי להשפיע בדרך כלשהי על בטחונו של התובע או על יכולתו להשתלב בעבודה עתידית – ואכן לא הוכחה כל פגיעה. עם זאת, וחרף האמור לעיל, הואיל והצלקות נמצאות באזורי מפרקים שמכופפים ונמתחים בתנועה, סביר שעצם קיומן באזור זה יוצר אי נוחות מסוימת, גם אם קלה, במהלך השימוש בידיים. ואכן, התובע העיד על אי נוחות שכזו, בעיקר כאשר הוא מזיע. עדות זו מתיישבת עם מיקום הצלקות ולכן סבירה. מדובר אמנם באי נוחות קלה ביותר, שמופיעה לפרקים ואינה מגבילה את כושר, ברם הואיל והתובע עובד בכל זאת בעבודת כפיים, בחום מצאתי לפסוק סכום גלובאלי של 18,000 ₪ בגין בפסדי עתיד, השקול לנכות תפקודית של כ-1%.

עזרת צד שלישי

התובע שהה בתקופת אי כושר של שלושה חודשים. במהלך תקופה זו זכה לעזרה מאימו ואביו ובעניין זה אף הוגש תצהיר האם. מדובר בפגיעה ביד שהגבילה את השימוש בה, והתובע אף עבר ניתוח, וסביר כי נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחה. אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה, לעבר, באופן גלובאלי, בסך של 3,000 ₪. אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה לתקופת העתיד.

הוצאות רפואיות

התאונה היא תאונת עבודה ומכאן שמרבית ההוצאות הרפואיות מכוסות על ידי המל"ל. עם זאת קיימות הוצאות שבשגרה אין תובעים אותם. אני מעריך הוצאות אלו, בסכום גלובאלי, בסך של 3,000 ₪ לעבר ולעתיד.

כאב וסבל

בהתאם לדין מגיע הפיצוי בראש נזק זה לסכום של 18,290 ₪.